סביהה גקצ'ן: טייסת הקרב הראשונה בעולם ומורשתה

מי שנוחת היום באיסטנבול דורך לא פעם על קרקע הנושאת את שמה: סביהה גקצ'ן (Sabiha Gökçen). עבור מיליוני מטיילים, זהו רק שמו של נמל התעופה השני של המטרופולין. אך מאחורי אותיות הניאון המאירות מסתתרת אחת הביוגרפיות המרתקות ביותר בהיסטוריה המודרנית. היא לא הייתה רק אחת משמונה בנותיו המאומצות של מוסטפא כמאל אטאטורק, אלא אישה שפרצה את כל הגבולות של תקופתה.

בעידן שבו נשים בחלקים רבים בעולם עוד נאבקו על זכויות יסוד, היא טיפסה לתא הטייס וכתבה את ההיסטוריה העולמית. היא הפכה לטייסת הקרב הראשונה בעולם הישג שהעניק לה מקום בספר השיאים של גינס ועל כרזות של חיל האוויר האמריקאי. זהו סיפורה האמיתי של יתומה שהפכה לאגדה בשחקים.

מיתומה לבת של מייסד המדינה

סביהה נולדה ב-22 במרץ 1913 בעיר בורסה. ילדותה הייתה רצופה באובדן; היא איבדה את הוריה, מוסטפא איזט ביי והיירייה האנום, בגיל צעיר וגדלה אצל אחיה הבכור נסט. חייה השתנו מקצה לקצה בשנת 1925, כאשר מוסטפא כמאל אטאטורק, מייסד הרפובליקה הטורקית, ביקר בבורסה.

סביהה בת ה-12 אזרה אומץ וניגשה לנשיא. בקשתה הייתה פשוטה אך עוצמתית: היא רצתה ללמוד. אטאטורק, שהתרשם עמוקות מאומץ ליבה ומנסיבות חייה הקשות, אימץ אותה באישור אחיה והביא אותה לאנקרה. היא למדה בבתי ספר יוקרתיים כמו הקולג' האמריקאי לבנות בארנבוטקוי והאקדמיה האמריקאית באוסקודר.

פרט מעניין: את שם המשפחה "גקצ'ן" (Gökçen) העניק לה אטאטורק כבר ב-19 בדצמבר 1934 חודשים לפני שבכלל החלה את הכשרת הטיסה שלה. משמעות המילה "גק" (Gök) בטורקית היא "שמיים". נראה שחזון העתיד של אטאטורק עבורה היה ברור כבר אז.

קריאת השחקים: חלוצה ממריאה

במאי 1935 לקח אטאטורק את סביהה לפתיחת בית הספר לטיסה Türkkuşu (ציפור טורקית). כשצפתה בצנחנים ובדאונים, ניצתה בה התשוקה. אטאטורק הבחין בהתלהבותה ואמר: "השמיים הולמים אותך". זמן קצר לאחר מכן, היא החלה את הכשרתה.

כישרונה היה בלתי ניתן להכחשה. היא נשלחה יחד עם שבעה עמיתים גברים להשתלמות בחצי האי קרים (אז בברית המועצות) כדי להתאמן בדאייה מתקדמת. למרות שתכננה ללמוד גם טיסה ממונעת שם, מותה הפתאומי של אחותה המאומצת זהרה אילץ אותה לשוב לטורקיה מוקדם מהצפוי.

טייסת הקרב הראשונה בעולם

לאטאטורק היו תוכניות גדולות עבורה. הוא רצה להוכיח שנשים טורקיות יכולות למלא כל תפקיד בחברה כולל תפקידים צבאיים. מכיוון שנשים לא הורשו אז להתקבל לאקדמיות צבאיות, קיבלה סביהה היתר מיוחד ומדים ייחודיים. בשנת 1936 הצטרפה לבית הספר הצבאי לטיסה באסקישהיר.

במשך 11 חודשים היא עברה אימונים מפרכים בדיוק כמו עמיתיה הגברים. ב-25 בפברואר 1936 הטיסה לראשונה מטוס ממונע. הכשרתה הגיעה לשיאה בהשתתפות בתמרונים צבאיים בתראקיה ובים האגאי. בשנת 1937 היא עשתה היסטוריה: כטייסת, היא השתתפה במבצע הצבאי בטונג'לי (דרסים) ובכך הפכה רשמית לטייסת הקרב האישה הראשונה בעולם.

בדומה לדמויות פורצות דרך אחרות באותה תקופה, סביהה גקצ'ן הפכה לסמל האולטימטיבי של האישה הטורקית המודרנית, שהצליחה להוכיח את עצמה בתחומים שנחשבו לנחלתם הבלעדית של גברים.

חיים מלאי הישגים

הקריירה של סביהה גקצ'ן לא הסתיימה בשנות ה-30. היא צברה סך של למעלה מ-8,000 שעות טיסה והשתתפה ב-32 משימות קרביות. שמה הפך למוכר ומכובד ברמה הבינלאומית.

בין התארים והעיטורים הבולטים שלה ניתן למנות:

• מדליית הזהב של FAI (1991): הוענקה על ידי הפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה על הישגים יוצאי דופן בתעופה.
• הנשרים (1996): בטקס בבסיס חיל האוויר מקסוול בארה"ב, היא הוכרה כאחת מ-20 הטייסים שכתבו את היסטוריית התעופה העולמית. היא הייתה האישה היחידה ברשימה זו.
• עיטור הנשר הלבן: העיטור הצבאי הגבוה ביותר של יוגוסלביה בזמנו.

את טיסתה האחרונה ביצעה בגיל 83. בשנת 1996 המריאה בליווי הטייס הצרפתי דניאל אקטון במטוס פלקון 2000, והוכיחה פעם אחרונה שהתשוקה לטיסה אינה תלויה בגיל.

המורשת: נמל התעופה סביהה גקצ'ן

סביהה גקצ'ן הלכה לעולמה ב-22 במרץ 2001, בדיוק ביום הולדתה ה-88, באנקרה. אך זמן קצר לפני מותה, היא זכתה לכבוד שהנציח את שמה לעד. בינואר 2001 נחנך נמל התעופה הבינלאומי השני של איסטנבול בצד האסייתי, והוא נקרא על שמה.

כיום, נמל התעופה הבינלאומי סביהה גקצ'ן (SAW) הוא אחד ממרכזי התעופה החשובים באזור. הוא מהווה חלק בלתי נפרד ממערך התחבורה באיסטנבול, מחבר בין נוסעים מכל העולם ומזכיר מדי יום את האישה שהוכיחה שהשמיים הם הגבול. בפעם הבאה שתנחתו שם אולי בדרך לחופשה או לטיול זכרו את החלוצה שסללה את הדרך עבור רבים כל כך.

סיפור חייה נותר השראה, במיוחד בימי זיכרון לאומיים ובתקופות של חגים בטורקיה, שבהם נחגגים הישגי הרפובליקה ודמויות המפתח שעיצבו אותה.